"שמח רון ואמר: אבא – נפח את הבלון הצהוב!
שיהיה גדול- כמו הראש שלך!
גדול- גדול- כמו .. כמו.. השמש

!אבא ניפח את הבלון..
ניפח.... וניפח....
ופתאום .. בום! טרך! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
אל תצטער רוני... רון!
זה סופו של כל בלון." מתוך "מעשה בחמישה בלונים"

אני מודה שאני בחור אופטימי. לא מאלה שמאבדים אחיזה במציאות רק כדי לשמור על התקווה ולהאמין שיש עוד סיכוי (ע"ע נבחרת ישראל בכדורגל), אבל גם לא מאלה שמנמיכים ציפיות לאפס רק כדי לא להתאכזב. בשבועיים האחרונים נשמעו צמד המילים שגורמים לכל אוהד צהוב להרגיש בעננים – פיינל פור. בין אם זה בתקשורת או בשיחה בין חברים, או אפילו מחשבות כל אחד לעצמו על האירוע הנוצץ, היה קשה להימנע מזה. את הגביע החזרנו הביתה, ואפשר לחשוב על הדובדבן. והאמת היא, שחטאתי והתחלתי לדמיין. הבית הצמוד, היכולת שהשתפרה ואפילו המחשבה שאפשר לפגוש בהצלבה את פרטיזן ולא את פאנא המאיימת, והמחשבות מתחילות לנדוד.

מתחילים להריץ תסריטים שנשמעים הגיוניים וההתרגשות והאמונה רק עולה ועולה. ואוי, כמה שהנפילה כואבת. ראיתי את המשחק מול פילזן, והרגשתי תחושת ייאוש. עוד לפני שההפסד היה חתום, כבר פגעתי ברצפה. המחשבות על פריז התחלפו במחשבות של על מי ניסינו לעבוד?

נראינו מגוכחים מול הטורקים, והפעם אלו היינו אנחנו שישבנו על הכסא הנמוך. כניסות מבולבלות של פרקינס לתוך הצבע, טעויות חסרות אחריות בהתקפה וחוסר אונים מול הגבוהים הטורקיים. משחק על עונה שלמה, והידיים רועדות. ומה ההרגשה הכי זיפתית? שעם כל זה, בכלל לא היינו רחוקים מגניבת ניצחון. אפילו היינו די קרובים. מכבי ואפס החליפו מסירות עם הדלי, ובסוף אנדרסון בעט מסובבת שפילזן כבר לא יכלה להחזיר. פרייארים לפי הגדרה.

אחרי הכל מכבי לא נמצאת במצב רע בכלל, לפחות על הנייר. ניצחון שבוע הבא וההצלבה נמצאת בהישג יד. אבל ההרגשה המרחפת היא שמכבי של העונה מצליחה לפשל כל פעם שההצלחה בפתח. זה קרה בשלב הראשון מול קאחה לבורל בהיכל נוקיה שראשות הבית כבר היתה בכיס, וזה קרה עכשיו בטורקיה, שניצחון מול קבוצה ששיחקה כדורסל נוראי, היה משנה את כל התמונה. כנראה שמכבי נועדה לבוא מעמדת האנדרדוג, כמו מול ריאל לפני שלושה שבועות.

אז עוד שמונה ימים, מכבי תעלה למשחק שוב בהרגשה שיש הרבה מה להפסיד. ההפסד הצנוע באיטליה, זה שהתחיל את כל הציפיות בחודש האחרון, נותן הרגשה שוב שזה אפשרי, והלחץ יהיה על מכבי. אז נקווה ונאמין שהפעם זה יהיה שונה. חייבים להאמין.