אנחנו חווים במהלך חיינו רגעים מכוננים. רגעים כאלה שברור לנו שההיסטוריה או כוח עליון יצרו והם חזקים יותר מכל מציאות. רגעים מכוננים אלה מעצבים את אישיותנו והם צורבים על לוח ליבנו חוויות ותחושות שקשה לשחזר. רגעים כאלה יש בכל תחום: בחיים האישיים, בזוגיות, בהתהוות של מדינה ולשמחתנו גם בספורט.
הקשר החזק בין אוהדים לקבוצה נבנה בין השאר על בסיס הרגעים המכוננים היוצרים את תחושת השייכות למשהו שגדול ממך ולנו אוהדי מכבי יש רגעים כאלה למכביר- הגביע ב 1977, הניצחון על צ.ס.ק.א, הגביע ב 81 , מותו של מוני פאנן, השלשה שנעץ קטש בסוף גמר 2000 ועוד...
אבל רגע אחד קסום, ב 07/04/2004 בסביבות השעה 22:30 הוא הרגע המכונן מכולם.
2.2 שניות שמסמלות יותר מהכל את ה"מכביזם" ועליהם חתום דרק שארפ.
הגוף מכונס בתוך עצמו, את הפנים מכסות הידיים שמשאירות פתח קטן להציף דרכו, בראש רצה כבר הכותרת של הבוקר "כשלון- החלום נגמר..". הכדור באויר דממה בהיכל ורק רחש קטן מלווה את מעוף הכדור. הרחש של משק כנפי ההיסטוריה שמעיף את הכדור לאיש הנמוך במגרש. תפיסה, כדרור, סיבוב, הטיית הגוף קדימה, זריקה, צמרמורות בכל הגוף. רגע מכונן כבר אמרנו..?!
דרק שארפ, תודה על כל מה שנתת למועדון ולאוהדים. תודה על הלב הגדול , תודה על רוח הלחימה, תודה על הנחישות והרצון, תודה על שאגות העידוד, תודה על השלשות, תודה על נקודות העונשין, תודה על עבירות התוקף שסחטת, תודה על העבירות בזריקה לשלוש שסחטת, תודה על החיוך הרחב, תודה על רוח השטות, תודה על הנאמנות למועדון ולאוהדים על חשבון האגו האישי, תודה על העידוד מהספסל גם כששיחקת פחות תודה על כל מה שנתת.
דרק שארפ, גופיה מספר 6, קפטן, ספורטאי, אישיות. אנחנו אוהדי מכבי לא נשכח אותך לעולם. המורשת המפוארת שהשארת במועדון תלווה את כל משפחת מכבי בהווה ובעתיד. עכשיו במקום לשבת על הספסל אתה פשוט תעמוד על הקווים באותו מגרש שהיה ביתך במשך 15 השנה האחרונות. אנא הבטח לנו שיהיו עוד 15 כאלה לפחות...
נ.ב – עכשיו שפרשת ממשחק פעיל, אנא ממך , בבקשה, תגלה לנו מה אתה ממלמל לפני זריקות העונשין!
